באחד מימי השישי בשנת 1935 שנתיים אחרי שעלו חברי כפר ביל"ו על הקרקע, יצא החבר נתנאל רזניק רכוב על אופניים מהכפר לכיוון רחובות. בדרך פגע בו אוטו. רזניק נפצע קשה והועבר לבית החולים הדסה בתל אביב ,שהיה בית החולים היחיד באזור. על יד מיטתו ישבו שניים מחברי הכפר. ביום שישי בלילה הוא נפטר. מבית החולים הודיעו לוועד שעליהם להביא אותו לקבורה כבר ביום ראשון.
חברי המושב היו אנשים צעירים והצורך בבית קברות היה רחוק מהם.
במוצאי שבת נאספו חברי הוועד כדי להחליט היכן יקברו את נתנאל רזניק. רוב החלקות של המושב היו מיועדות לחברי הכפר. באין בררה, הוחלט לקחת את השטח שהוקצה בחלקת 120, לבאר ושם לקבור אותו. החברים שחלקתם הייתה סמוכה למגרש זה התנגדו נמרצות. הישיבה הייתה קשה ביותר והוטחו בה עלבונות.
את נתנאל רזניק הביאו לקבורה באותו השטח שבפרדס. ספד לו החבר צבי סוכובולסקי.
על השתלשלות העניינים והלך הרוחות הקשה בעקבות האירוע, כתבה רבקה גובר .
אחרי מותו של רזניק נשארה בכפר אלמנתו מניה ושלושת ילדיו הקטנים, בני 10, 4 ואביבה בת השנתיים.
בשנת 1939 נפל על הכפר אסון נוסף, חברת הכפר פסיה קליבנסקי נפטרה ממחלה אחרי לידת בנה. נושא הקבורה עלה שנית על הפרק. את פסיה קברו בפרדס לא רחוק מקברו של רזניק.
מותה של פסיה השפיע קשה על הילדים שבכפר. ביומנו כתב צבי גובר, שהיה אז ילד בן 8 ,על שתי המצבות האילמות שהיו בפרדס.
כבר בשנים הראשונות היו חברי הכפר מקבלים את עיתון "דבר" ,עיתון פועלי ארץ ישראל.
בוקר ,בוקר היה נהג האוטובוס של "דרום יהודה"[היום אגד] בדרכו לעקרון[היום מזכרת בתיה ] זורק את חבילת העיתונים לעבר הכניסה לכפר. את חבילת העיתונים הייתה אוספת מניה רזניק ומחלקת בין בתי החברים.
בוקר אחד בשנת 1941, יצאה אביבה, ביום הולדתה השמיני, לעבר הכביש לאסוף את העיתונים במקום אמה. וכמעט באותו מקום בו נהרג אביה פגעה בה מכונית והרגה אותה במקום.
היו שפרשו את האסון ואת הדמיון באירוע כעונש לחברי כפר ביל"ו שקברו את מתיהם בניגוד למצוות הדת . חברת קדישא ברחובות הוציאו חוברת הנקראת ’גשר החיים"-שאלות ותשובות ובאורים לעניינים מעבר לחיים הדורשים דיון מיוחד" מאת הרב יחיאל טוקוצינסקי ,גם הסופר חיים באר בספרו "נוצות" מביא את סיפור בית הקברות בכפר.
את אביבה קברו בבית העלמין הישן ברחובות ומאוחר יותר העבירו לקבורה ברחובות את נתנאל רזניק ופסיה קליבנסקי. שלושת הנפטרים הראשונים של הכפר טמונים בבית העלמין הישן ברחובות.
בשנות החמישים החליטו חברי הכפר לרכוש בבית העלמין החדש ברחובות חלקה של מספר דונמים כאחוזת קבר לאנשי כפר בילו.
ב 1961 נטמן בחלקה החבר מנחם שרייר. הכסף למימון החלקה היה מהסכום אותו קבל הכפר מהנהלת תנובה עבור בית האריזה שהיה בכניסה לבילו הרחבה [היום מתחם מסחרי].
באחוזת הקבר ברחובות טמונים רוב החברים המייסדים.
אחרי שנים של דיונים בנושא הוחלט להקים בית עלמין בכפר באזור הפרדסים, צופה לעבר הרי יהודה. הראשון שנטמן בו בשנת 1993 היה עודד פולישוק.
ערכה וכתבה: אורנה אשל
ביבליוגרפיה
צבי סוחובולסקי-הספד על נתנאל רזניק
צבי סוחובולסקי-הספד על פנסיה קליבנסקי
רבקה גובר – מכתב על הנושא
אפרים ובי גובר-4 קטעים מיומנם האישי.
חיים באר- בספרו "נוצות"-עמוד 68
"גשר חיים"-מאת הרב יחיאל קוצינסקי-הצאת חברה קדישא רחובות
פרוטוקול-אספה כללית 30.6.1939.